אמר ר' יוסי בר' בון הן דתימר וכו'. כלומר לעולם כדשנינן וכדקאמר ר' יוסי בר' חנינא כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא ודקשיא לך פטר חמור אפטר חמור נמי לא קשיא דהן דתימר הכא ישרף בשערו קאמר והן דתימר בתמורה יקבר בגופו של פטר חמור איירי וכדתנן בפ''ק דבכורות לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו:

והתנינן פטר חמור. כלומר דהא פטר חמור נמי קשיא אהדדי וכי אית לך מימר גביה כאן במקדש וכו' או כאן בטהור וכו' בתמיה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא כאן בשק וכאן בשיער:

כאן בנזיר טהור. דביה כתיבא שריפה וכאן בנזיר טמא דלא כתיב בגילוחו שריפה:

כאן בשק. מתני' דהכא מיירי שארגו בשק והלכך ישרף כדמפרש טעמא דשק מצוי לחטט אחריו דאם יקברו אותו מצוי הוא שיכול לחטט אחריו לפי שאינו כלה מהר ואתי לאיתהנויי ביה אבל כאן בתמורה מיירי בשיער עצמו שלא נארג וזה כלה מהר ולא חיישינן למידי והלכך יקבר:

תמן תנינן. בסוף מסכתא תמורה אלו הן הנשרפין חמץ בפסח וכו' ותנינן התם אלו הן הנקברין קדשים שהפילו וכו' ושער נזיר ופטר חמור וכו' וקשיא דהכא במתני' את אמר ישרפו כדקתני ידלק והכא בתמורה את חשיב להו בין הנקברין:

כאן במקדש כאן בגבולין. הא דתנינן ישרף אם גילח במקדש איירי דמצותו בתחילה בשריפה כדכתיב וכדתנינן בפ''ז דנזיר היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד ואם גילח במדינה לא היה משלח תחת הדוד והלכך בנתערב נמי מחלקינן בין מקדש ובין גבולין ומתני' דתמורה בגבולין איירי:

א''ל אלו איתותבת תמן אית הוות יאות. הך מילתא היא נשנית בע''ז שם דגריס לעיל מיניה דבעי ר' יוסי בר' חנינא איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף כלומר אם עירבן וצירפן באחרים של היתר אם בטלין ברוב והתנינן שור הנסקל כלומר דבעי למיפשט מדתני התם דשור הנסקל מקדש ואוסר בכל שהוא ודחי לה וקאמר תיפתר בחתיכות דמיירי בחתיכה של שור הנסקל שנתערב בחתיכות דחתיכה דבר חשוב הוי ולא בטלה. והתנינן צפורי מצורע תיפתר ציפור בציפורין. שנתערב בדבר חשוב הוא ולא בטל. והתנינן שיער הנזיר אית לך למימר ציפור בציפורין בתמיה. כלומר וכי בשיער נזיר מוקמית לה נמי בדבר חשוב ממנו שנתערב וכגון שעשה ממנו צורת ציפור בשק דחשוב הוא והא שיער נזיר סתמא קתני. כד מטין לערלה התיב ר' יעקב קומי ר' יוסי והתנינן האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו' כדאיתא. כלומר כשהגיעו לשנות מסכתא ערלה אז השיב ר' יעקב לר' יוסי דמאי תבעי לך השתא הא תנינן בהדיא גבי צמר בכור דכמלא הסיט ידלק וה''ה בשער נזיר נמי כמלא הסיט וכי איכא מלא הסיט לא בטיל. א''ל אלו איתותבת תמן אית הוות יאות. כלומר אלו השבת אותי ממתני' זו בהיותינו עוסקים במסכת ע''ז ושאלתי להבעיא דלעיל שפיר הוה אבל השתא מאי רבותא היא ממך שהרי אנו עוסקים במסכתא זו ואתה לא נזכרת מהאי מתני' עד שבאנו לשנותה במקומה. ע''כ בע''ז שם ומייתי לה הכא במקומה ובקצרה:

אייתי ר' חייא ציפוראה קומי ר' אימי ליטרא בשמונה ולא הורי ליה דאמר ר' יוסי ולאו מתני' היא וכו'. כך היא הגירסא בכתובות שם והיא הנסחא נכונה שהביא שאלה זו לפני ר' אימי שנתערב לו ליטרא אחת של צמר בכור בשמנה ליטרות אחרים ואפ''ה לא רצה להורות לו היתר ומטעמא דר' יוסא הקשה עלה דאמרו בשם ר' יוחנן וכי לא תנינן במתני' בהדיא דאפי' במלא הסיט שנתערב בבגד ידלק הבגד וזהו כהאי תנא דלקמן דתני להך בשם כ''ע דמודו בה:

ר' יוסי בר' בון כו'. וכן אמר ר' ייסא בשם ר' יוחנן צמר בכור שטרפו ועירבו בצמר אחר בטל ברוב וגרסינן מקצת מזה שילהי פ''ו דכתובות ועיקרא דהך מילתא בפ''ה דע''ז בסוף הי''ב:

מאן דתני לה בשם ר''מ וכו'. משום דלקמן בהל''ה איכא למ''ד דלר''מ עשרה דברים מקדשין בכל שהן וא''כ למ''ד דהך דבכור לר''מ הוא דנשנה אבל לחכמים יעלה באחד ומאתים כדלעיל שפיר דהוו עשרה דברים לר''מ ערלה וצמר בכור ושער נזיר ופטר חמור בחדא חשיב להו משום דתרווייהו שייכי לשק וחבילי תלתן של כלאי הכרם דקתני בהדיא לר''מ דמקדשין בכל שהן הרי ארבעה והני ששה דברים דקחשיב להו במתני' דלקמן בהל''ה דלרבנן ג''כ מקדשי בכל שהן אבל למאן דלא תני לה בשם ר''מ להך דצמר בכור א''כ חסר ליה חד לר''מ ומנן אית ליה להאי מ''ד דלקמן עשרה דברים מקדשין לר''מ וקאמר דלהאי תנא אמרינן דר''מ כר''ע דלקמן ס''ל נמי דמוסיף הוא אף לככרות של בעל הבית והוו להו שבעה ועם הנך שלשה הוו להו עשרה:

אית דלא תני לה בשם ר''מ. אלא לרבנן נמי בצמר בכור מלא הסיט בעינן ואינו אוסר בכל שהוא ומשום דהך תנא לא ס''ל כהאי דר' יוסי בבכורות דחכמים מודו לעקביא בנשר ואח''כ סחטו אלא כר' יהודה דהתם דאף בשחטו אח''כ פליגי רבנן ואסרי כמו במת וא''כ לא משכחת לה יש לו מתירין בבכור כלל והשתא שפיר דמחלקינן בין בכור למוקדשין:

אית דתני לה בשם ר''מ. להך דצמר בכור דמתני' וכדאמר לעיל מאן תנא סיט ר''מ אבל לרבנן אין חילוק ומקדש ואוסר בכל שהוא. ולהך תנא ל''ק נמי הא דהקשה ר' יוסי דלרבנן אין הכי נמי דאפי' בכל שהוא ישרף:

ובמוקדשין וכו' הדא דתימר בקדשים שיש להן מתירין. דוקא כלומר בשער ובצמר שנתלש ונגזז מהן כשהן עדיין חיים שיש להן מתירין ע''י פדיון ודבר שיש לו מתירין אפי' כל שהוא באלף לא בטיל אבל בקדשים שאין להן מתירין כגון שנשחטו ושוב אין להן פדיון ואם נתערב הגיזה שנגזז מהם כשהן חיין דינן ג''כ שצריכין מלא הסיט מהן כמו בבכור ופריך והא מתני' פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו' ובכור לא כקדשים שיש להן מתירין הוא בתמיה דהא משכחת לה נמי גביה שיש לו מתירין דאע''ג דפדיון אין לו מ''מ בגיזה שנשר ממנו בחיים ואח''כ שחטו דזה מותר הוא אף להחכמים דפליגי על עקביא בסוף פ''ג מבכורות וכדר' יוסי דהתם דקאמר לא בזה התיר עקביא וכו' כדמפרש התם דלא בזה התיר עקביא וחכמים אוסרין אלא בנשר ואח''כ שחטו לדברי הכל שרי וכי פליגי בנשר ממנו ואח''כ מת:

מתני' מי שהיו לו חבילי תלתן. תלתן פינגרי''גו בלע''ז ודרכן לאגדן חבילות ואגודות:

וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. דאע''ג שדרכן למנות עולין הן בשיעורן והלכה כחכמים:

מתני' שהיה ר' מאיר אומר את שדרכו להימנות מקדש. את שדרך למכור אותן במנין כגון חבילה דלעיל וכיוצא בה מקדש ואוסר בכל שהוא בתערובתן:

ואלו הן. הששה דברים אגוזי פרך ורמוני בדן פרך ובדן מקומות הן ואלו הבאים משם חשיבי ולא בטלי:

חביות סתומות. שנתערבה חבית סתומה של איסור בחביות סתומות של היתר:

וחילפות תרדין. מה שמחליפין אחר שמניחין השרשים שלהן בקרקע וחוזרות וצומחות והני חשיבי:

וקלחי כרוב. הקלחין חשיבי ולא העלין:

ודלעת יונית. שעליה גדולין ורחבין וחשובה:

ר''ע מוסיף אף ככרות של בעל הבית. שהן גדולים וחשיבי והלכה כר''ע:

הראוי לערלה ערלה. מאלו שנמנו ושייכין הן לערלה כגון אגוזים ורמונים וחביות סתומות שערלה נוהגת בהן הן נמנין מאיסורי ערלה והשאר שייכין הן לאיסור כלאי הכרם דאין ערלה אלא באילן:

תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת. קודם שיוצן התנור תדלק הפת שאסור בהנאה ואם נתערבה וכו' אבל אם הצין את התנור אין חילוק בין אם הוא חדש או ישן והסיק אח''כ בעצי היתר אע''פ שהיה התנור חדש בשעה שהסיקו בעצי איסור אפ''ה מותר הפת דהוי זה וזה גורם ומותר:

מתני' תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק. מפני שהנאת האיסור ניכרת בו ואם נתערב התבשיל באחרים יעלה בא' ומאתים וכן הדין בפת שאפאה על האסור בהנאה:

הרי אפר הבית המנוגע הרי זה אינו בא מחמת ע''ז ואת אמרת אסור. אפי' כתשן לסיד ולאפר:

א''ל שנייא הוא. באבנים מבית המנוגע דילפינן נתיצה נתיצה דכתיב כאן ונתץ את הבית וגו' וכתיב בע''ז ונתצתם את מצבותם וא''כ בכלל ע''ז ודינם כמו ע''ז הן:

כל הנשרפין אפרן מותר. כדקי''ל דאפר של איסורי הנאה הנשרפין מותר חוץ מאפר הבא מחמת ע''ז כגון אפר אשירה שנשרפת היא:

אבנים מנוגעות. שהן טמאות ואסורין בהנאה שעשאן סיד שכתשן לסיד פליגי בה אם עלו מטומאתן או לא ובעי הש''ס למימר מעיקרא דה''ה לענין איסור הנאה תליא בפלוגתייהו ולמאן דאמר עלו מטומאתן מותרות נמי בהנאה ולמ''ד לא עלו אסורות ודחי לה דלאו מילתא היא אלא אפילו כמ''ד דמטומאתן עלו שאין ניכר בהן מאחר שכתשן אבל לענין הנאה אעפ''כ אסורו' דכתיב צרעת ממארת תן בו מאירה ואל יהנה ממנו לעולם:

גמ' וכמה היא חבילה עשרים וחמשה זירין. קנים:

ארבע מינהון מיטה. כלומר שלכל הפחות שיהו ראוין ארבעה מהן לארוכות המיטה וה''נ אמר בהאי תלמודא לעיל בפ''י דתרומות בהלכה ו' ועוד בכמה מקומות:

ר' חנניה אומר לית כאן. כלומר אין כאן מקום לתרץ להא דאקשינן ומשנה שאינה צריכה היא ור' מנא אמר אית כאן וצריכה היא והכא במאי עסקינן שהביא עצים לחים שאינן ראוין להסקה ונגב אותם בקליפי ערלה ובכה''ג הוא קאמר דאותן גחלים מאלו העצים שעיממו מותרות דמהו דתימא הואיל ואלו העצים נתקנו מחמת קליפי ערלה הוו כמו התנור חדש שנתקן בעצי איסור ויותץ וה''נ כן קמ''ל דהואיל שנכבו הגחלים ואין האיסור ניכר בעין הרי אלו מותרות:

ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל דהא תנינן הכי בפ''ג דע''ז גבי עצי ע''ז נטל ממנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ דהאי תנא ס''ל כמ''ד זה וזה גורם אסור והלכך לא מהני יוצן אצל חדש ושיסיקו אח''כ בעצי היתר ויאפה בו לפי שהתנור נתקן הוא באיסור הנאה ואם ישן יוצן ויסיקו בעצי היתר ויאפה שמעינן מיהת דהיכא דכלה האיסור שוב אינו אוסר הפת:

גמ' גחלי ערלה שעיממו. שנכבו ואינן בוערות הרי אלו מותרות שכבר כלה האיסור:

מתני' מי שהיו לו חבילי תלתן. תלתן פינגרי''גו בלע''ז ודרכן לאגדן חבילות ואגודות:

וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. דאע''ג שדרכן למנות עולין הן בשיעורן והלכה כחכמים:

מתני' שהיה ר' מאיר אומר את שדרכו להימנות מקדש. את שדרך למכור אותן במנין כגון חבילה דלעיל וכיוצא בה מקדש ואוסר בכל שהוא בתערובתן:

ואלו הן. הששה דברים אגוזי פרך ורמוני בדן פרך ובדן מקומות הן ואלו הבאים משם חשיבי ולא בטלי:

חביות סתומות. שנתערבה חבית סתומה של איסור בחביות סתומות של היתר:

וחילפות תרדין. מה שמחליפין אחר שמניחין השרשים שלהן בקרקע וחוזרות וצומחות והני חשיבי:

וקלחי כרוב. הקלחין חשיבי ולא העלין:

ודלעת יונית. שעליה גדולין ורחבין וחשובה:

ר''ע מוסיף אף ככרות של בעל הבית. שהן גדולים וחשיבי והלכה כר''ע:

הראוי לערלה ערלה. מאלו שנמנו ושייכין הן לערלה כגון אגוזים ורמונים וחביות סתומות שערלה נוהגת בהן הן נמנין מאיסורי ערלה והשאר שייכין הן לאיסור כלאי הכרם דאין ערלה אלא באילן:

תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת. קודם שיוצן התנור תדלק הפת שאסור בהנאה ואם נתערבה וכו' אבל אם הצין את התנור אין חילוק בין אם הוא חדש או ישן והסיק אח''כ בעצי היתר אע''פ שהיה התנור חדש בשעה שהסיקו בעצי איסור אפ''ה מותר הפת דהוי זה וזה גורם ומותר:

מתני' תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק. מפני שהנאת האיסור ניכרת בו ואם נתערב התבשיל באחרים יעלה בא' ומאתים וכן הדין בפת שאפאה על האסור בהנאה:

הרי אפר הבית המנוגע הרי זה אינו בא מחמת ע''ז ואת אמרת אסור. אפי' כתשן לסיד ולאפר:

א''ל שנייא הוא. באבנים מבית המנוגע דילפינן נתיצה נתיצה דכתיב כאן ונתץ את הבית וגו' וכתיב בע''ז ונתצתם את מצבותם וא''כ בכלל ע''ז ודינם כמו ע''ז הן:

כל הנשרפין אפרן מותר. כדקי''ל דאפר של איסורי הנאה הנשרפין מותר חוץ מאפר הבא מחמת ע''ז כגון אפר אשירה שנשרפת היא:

אבנים מנוגעות. שהן טמאות ואסורין בהנאה שעשאן סיד שכתשן לסיד פליגי בה אם עלו מטומאתן או לא ובעי הש''ס למימר מעיקרא דה''ה לענין איסור הנאה תליא בפלוגתייהו ולמאן דאמר עלו מטומאתן מותרות נמי בהנאה ולמ''ד לא עלו אסורות ודחי לה דלאו מילתא היא אלא אפילו כמ''ד דמטומאתן עלו שאין ניכר בהן מאחר שכתשן אבל לענין הנאה אעפ''כ אסורו' דכתיב צרעת ממארת תן בו מאירה ואל יהנה ממנו לעולם:

גמ' וכמה היא חבילה עשרים וחמשה זירין. קנים:

ארבע מינהון מיטה. כלומר שלכל הפחות שיהו ראוין ארבעה מהן לארוכות המיטה וה''נ אמר בהאי תלמודא לעיל בפ''י דתרומות בהלכה ו' ועוד בכמה מקומות:

ר' חנניה אומר לית כאן. כלומר אין כאן מקום לתרץ להא דאקשינן ומשנה שאינה צריכה היא ור' מנא אמר אית כאן וצריכה היא והכא במאי עסקינן שהביא עצים לחים שאינן ראוין להסקה ונגב אותם בקליפי ערלה ובכה''ג הוא קאמר דאותן גחלים מאלו העצים שעיממו מותרות דמהו דתימא הואיל ואלו העצים נתקנו מחמת קליפי ערלה הוו כמו התנור חדש שנתקן בעצי איסור ויותץ וה''נ כן קמ''ל דהואיל שנכבו הגחלים ואין האיסור ניכר בעין הרי אלו מותרות:

ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל דהא תנינן הכי בפ''ג דע''ז גבי עצי ע''ז נטל ממנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ דהאי תנא ס''ל כמ''ד זה וזה גורם אסור והלכך לא מהני יוצן אצל חדש ושיסיקו אח''כ בעצי היתר ויאפה בו לפי שהתנור נתקן הוא באיסור הנאה ואם ישן יוצן ויסיקו בעצי היתר ויאפה שמעינן מיהת דהיכא דכלה האיסור שוב אינו אוסר הפת:

גמ' גחלי ערלה שעיממו. שנכבו ואינן בוערות הרי אלו מותרות שכבר כלה האיסור:

מתני' מי שהיו לו חבילי תלתן. תלתן פינגרי''גו בלע''ז ודרכן לאגדן חבילות ואגודות:

וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. דאע''ג שדרכן למנות עולין הן בשיעורן והלכה כחכמים:

מתני' שהיה ר' מאיר אומר את שדרכו להימנות מקדש. את שדרך למכור אותן במנין כגון חבילה דלעיל וכיוצא בה מקדש ואוסר בכל שהוא בתערובתן:

ואלו הן. הששה דברים אגוזי פרך ורמוני בדן פרך ובדן מקומות הן ואלו הבאים משם חשיבי ולא בטלי:

חביות סתומות. שנתערבה חבית סתומה של איסור בחביות סתומות של היתר:

וחילפות תרדין. מה שמחליפין אחר שמניחין השרשים שלהן בקרקע וחוזרות וצומחות והני חשיבי:

וקלחי כרוב. הקלחין חשיבי ולא העלין:

ודלעת יונית. שעליה גדולין ורחבין וחשובה:

ר''ע מוסיף אף ככרות של בעל הבית. שהן גדולים וחשיבי והלכה כר''ע:

הראוי לערלה ערלה. מאלו שנמנו ושייכין הן לערלה כגון אגוזים ורמונים וחביות סתומות שערלה נוהגת בהן הן נמנין מאיסורי ערלה והשאר שייכין הן לאיסור כלאי הכרם דאין ערלה אלא באילן:

תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת. קודם שיוצן התנור תדלק הפת שאסור בהנאה ואם נתערבה וכו' אבל אם הצין את התנור אין חילוק בין אם הוא חדש או ישן והסיק אח''כ בעצי היתר אע''פ שהיה התנור חדש בשעה שהסיקו בעצי איסור אפ''ה מותר הפת דהוי זה וזה גורם ומותר:

מתני' תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק. מפני שהנאת האיסור ניכרת בו ואם נתערב התבשיל באחרים יעלה בא' ומאתים וכן הדין בפת שאפאה על האסור בהנאה: